הגעתי לת"א בגיל שמונה עשרה, הייתי לבד בעיר הגדולה והחלטתי להצטרף לאיזה חוג. בחלל הסטודיו, בסדנה של שלמה, ביטאתי את עצמי לראשונה בקול, בתנועה. המקום הזה איפשר לי לפרק מטענים, להתבונן, לחפש. גם המשתתפים האחרים חיפשו. זה היה מסע אישי משותף. בסוף כל שיעור קיבל כל אחד "חמש דקות על הבמה". זה היה המקדש לשירים ולמונולוגים שכתבתי. בסוף אותה שנה הבנתי שאני רוצה להיות שחקן. אבל מה שהיה שם היה הרבה מעבר.
