אודות אנסמבל כאן

אנסמבל כאן היא קבוצת תיאטרון, שהוקמה בשנת 2000 ע”י הבמאי שלמה פלסנר והמחזאי עידו בורנשטיין, כדי לחקור פורמטים תיאטרליים ופרפורמטיביים ולגבש שפת במה ייחודית. הקבוצה מעלה מחזות מקור, תיאטרון תלוי-מקום ועיבודים עכשוויים לטקסטים קלאסיים לצד פעילות שנתית של סדנאות ומעבדות יצירה. הקבוצה עוסקת בחומרים מקומיים תוך חיבור בין הדקומנטרי לפיוטי, כדי להאיר את הייחודי והסמוי מהעין במציאות הישראלית וליצור תאטרון שזז, מריח, דוקר וצוחק כמו המקום הזה.

מעבדת תיאטרון היא שיטת עבודה שהצמיחה מספר פרויקטים באנסמבל. כך צוות קבוע של יוצרים ופרפורמרים מסתגר בחדר חזרות ומעלה עשן. החומרים הנאספים, תנועתיים ומילוליים, עוברים תהליך דרמטורגי, נכתבים וחוזרים לחדר החזרות עד לסיום ההפקה. שיטת עבודה זו מאפשרת   רב-קוליות ותוצאה שלא מנסה לישב את סתירות והשאלות העולות ממנה. בין ההפקות שנוצרו כך: כינים, הפרויקט הראשון של האנסמבל, על חבורת צעירים ששאלות על דת, אמונה, מין ומיגדר מטלטלת את חייהם. כלבים, מחזמר על הסיכסוך בהשתתפות גברים יהודים וערבים. ההצגה הוזמנה להופיע ב-New York International Fringe Festival. פרויקט סקס / מלחמה, עסקה בחיבור בין היכולת לאינטימיות לבין השירות הצבאי. המופע היה חלק מפרויקט סקס, שלוש הפקות תלויות מקום שהתרחשו בחללים אלטרנטיביים, שבנו טרילוגיה הבוחנת את הגוף הישראלי בהקשרים שונים. היה זה ניסיון להרחיב את הגבולות התיאטרליים ולחקור את הקשר בין קהל לפרפורמר ובין פרפורמר לדמות אותה הוא מגלם. אני, אנג’לינה ג’ולי, עבודת תיאטרון פיזי של מיקי יונס, בחנה את בעיית הפליטים בעולם דרך עיני אזרחי המדינות המארחות. ההפקה זכתה בפרס קיפוד הזהב על המחזה והבימוי הטובים ביותר לשנת 2017. אשכנזי זה שם מזרחי, יצירתו של שי ג’יברי-אשכנזי, מורכבת מקאסט שחקנים בו כולם חצי/חצי, לכולם הורה אשכנזי והורה מזרחי. ההפקה בוחנת איזה ביטוי יש לשד העדתי בתוך נציגיו המושלמים של כור ההיתוך.

מחזות מקור נכתבו במיוחד לאנסמבל ולצוות השחקנים. בפרויקטים אלה חיפשו היוצרים התאמה בין חוויות הצרובות בגוף השחקן לבין פעולותיה של הדמות הכתובה. בין עבודות אלה: רעב, זוכת פרס התאטרון כהצגת הפרינג הטובה ביותר לשנת 2004. המחזה הוזמן ליצג את ישראל בתאטרון Schaubuhne ברלין, בפסטיבל FIND למחזאות בינלאומית חדשה. זריחה, המחזה הוזמן לקריאה מבוימת ע”י קבוצת New York Theater Workshop. פרויקט סקס/אחד על אחד התבסס על ראיונות שעובדו לטקסט דרמטי. לעומתו, החלק השני בטרילוגיה על מיניות, רק סצינות סקס, נכתב ע”י תשעה כותבים ישראלים, רובם בני זוג, שכתבו במיוחד לאנסמבל. מבצע כפפות משי, שנכתבה במיוחד למוזיאון ישראל ועלתה בבכורה בפסטיבל ישראל, בוחנת איך המימסד משתמש באמנות כדי לכונן זהות.

עיבודים עכשוויים למחזאות קלאסית היא עוד דרך פעולה בה מתנסה האנסמבל. כך הועלו נשי טרויה ו-מדיאה מאת אוריפידס. בשני המחזות עובדו חלק מהטקסטים לשירים ולראשונה באנסמבל שולב לייב וידאו בעבודה האחרונה. שתי העבודות בוחנות, כל אחת בדרכה, עד כמה מלחמה וזוגיות מודרניים התרחקו מהמיתולוגיה שעיצבה אותם. גם הקלאסיקה הישרלית, גן ריקי של דויד גרוסמן, הפכה בהפקת האנסמבל לעבודת תנועה קבוצתית בחלל.   

כדי ליצור דיאלוג בלתי אמצעי עם הקהל, על הבמה ומחוצה לה, להרחיב את החוויה האמנותית ולהפיץ את שפת הקבוצה, מקיים אנסמבל כאן סדנאות לאורך כל השנה. סדנאות כתיבה מגוונות: סדנת כתיבה, כתיבת פרוייקט אישי, כתיבה ושיטוט בתרבות, כתיבה ופילוסופיה, פרויקט יומן. סדנאות משחק שונות: סדנת משחק, קורס משחק מול מצלמה, תאטרון פיזי וסדנת משחק לנוער. סדנאות אלה מועברות ע”י יוצרי ושחקני הקבוצה.