פתאום אני נזכרת שכשנרשמתי לסדנה המוטיבציה העיקרית שלי הייתה לבדוק ביני לביני מה אני חושבת על שאלות פילוסופיות כאלה ואחרות הנוגעות לחיי היומיום – כמו שהוגדר במטרותיה. אבל במהלכה התברר לי שנקלעתי לתומי להרפתקה מרגשת הרבה יותר. קיבלתי הזמנה לבקר במחוזות נפש שלי, נידחים ונשכחים, שאין לי אתם מגע ישיר במהומת החיים הרגילה. זו הייתה הזדמנות נדירה ומשמחת. עידו ורקפת העניקו לנו בתבונתם וברגישותם מרחב בטוח ונינוח שאפשר לנו לצלול באמצעות הכתיבה לפינות החבויות האלה וגם לחלוק אותן עם חברי הקבוצה. כמי שלא כותבת בדרך כלל (אבל עוסקת לפרנסתי בטקסטים של אחרים) גיליתי בסדנה הזו את הקסם של הכלי ואת כוחו ביצירת חיבור ייחודי בין אדם לעצמו ובינו לבין האחרים.
