כתיבה: עידו בורנשטיין | בימוי: שלמה פלסנר | דרמטורגיה: רויטל משעלי | עיצוב תאורה ווידאו: איריס מועלם | מוסיקה: קובי ויטמן | עיצוב תלבושות: גליה אבידר | צילום: יאיר מיוחס | עיצוב גרפי: טוני ניידנוב | ע.במאי: שגיא גרנביץ | פרפורמרים: עידו בורנשטיין, שלמה פלסנר
הזוג בתמונה, ככה הם נראו לפני יותר משלושים שנה.היום אנחנו מוזמנים למטבח שלהם. כאן הם מחליטים לקחת משפחה, לצאת להרפתקאה, לקפוא בגרמנית, להישרף מחורבן הבית, להגר, לוותר, להתפרע, להתגעגע, לחזור? וכל הזמן הזה, להמשיך לדווש על אופניים ולהכין שניצל ופירה לילדים.
דרך תנועה במרחב ביתי, מעלה המופע ״בית שני״ נושאים כזהות, שייכות ועקירה, ובוחן איך במשפחה אחרת משתקפוות נחלת אבות ושפת אם.
אחרי עשרים הפקות באנסמבל כאן, בהן בדרך כלל עידו כותב או עורך ושלמה מביים, זו הפעם הראשונה שהם מביאים לבמה את עצמם בגוף ראשון.
המופע מתקיים ברח׳ התנופה 4 ת״א.
חניה בשפע ברח׳ הסמוכים ובחניון העירוני הקרוב.
הכניסה לא תותר למאחרים
זוג גברים מתואמים בתנועתיות, מספרים סיפור על בריחה מכאן למקום אחר, בדרך במזוודה הם לוקחים את כל משחקי התפקיד הקודמים ונוטעים אותם במקום חדש, המבורג. שעה מרגשת על חוסר האפשרות לברוח מהרצון הטבעי להרגיש בבית. מאד נהניתי."
והכנסתם אותי הביתה. ומאד אהבתי ללכת אחריכם. אל העצים הערומים, הטריפ פטריות, הדגל, הפיגוע, וגם אל הפפריקה והשניצל ופירה. וואו, בא לי עוד. זה היה חזק לי מאד.״
אפשר להתחבר לזה מהרבה מקומות. היה פה משהו רחב ועמוק ומרתק.״
דרמה משפחתית היסטורית ששלמה סוחב מסבתא שלו, שברחה מהנאצים ב-1933 ודרמה עכשווית שדוחפת אותו לקחת את המשפחה הרחק מהמקום המסוכן והמאיים שהוא הבית. ההצגה הופכת את הבטן ומטלטלת. שלמה ועידו לוקחים אותנו כמו תמיד דרך החוויה האישית, שלא עושה הנחות ונוגעת לכל אחד ואחת באזורים הכי מפחידים ובחיפוש אחר מקום בטוח להניח בו את הראש. לקח לי הרבה ימים (ולילות) לעכל את המופע ועד עכשיו הוא נוכח בתוכי.״
הכל היה מדויק לי. אהבתי את האינטימיות שאתם מדברים בשקט, פשוט. אהבתי את הקומי והדרמטי בכתיבה. זה מעורר שאלות וזה סיפור מיוחד מאד וזה אמיץ להביא את זה. ממש נהניתי.״
אני נמצא במקום שאתם בו. ואני מצנזר את עצמי ביומיום. ויש בי פחד שברגע שאתחיל לדבר את כל מה שאתם מדברים, אפילו עם עצמי, אני אהיה בבעיה גדולה. אז אני מוצא את עצמי לא מדבר ולא נכנס לעומק ומרחף כדי לא להגיע למסקנות קשות. אז זה פגש אותי מאד חזק. ברובד האמנותי יש פה שיווי משקל שהיה לי מאד נעים. כתוב מאד מאד יפה. ממש. ואז כשזה נגמר במקום שזה נגמר, יש בזה משהו חזק. אני חשבתי שאחרי שעושים את ההחלטה יש משהו שמקל. והפחד שיש בחיים מחרטה. אתה רוצה לדעת שזה שנעשתה החלטה כזו זה משתלם. במיוחד למי שמסתכל על זה מהצד ואומר לעצמו, מה אני יכול ללמוד מזה, או האם כדאי לצאת לדרך הזאת. לסיכום, באופן מוזר, זה היה לי מאד נעים דוקא.״
כל כך אהבתי שאני יכולה תוך כדי המופע לצייר, להקשיב לכם ולצייר. היה לי משמעותי הדיבור על החיים, הקשיים הכלכליים, הקושי בזוגיות, להיות זוג, להיות בנאדם בחיים האלה.״
אתם יוצרים תמונה עשירה של המהלך שלכם. עברתי איתכם מסע. ואתם שחקנים נהדרים.״
לראות אתכם מכל מיני זוויות, זה גם לראות אותנו מכל מיני זוויות. הטקסט הזה מביא את היחד שלכם אבל גם את התוך אישי של כל אחד. הוא מביא את זה בקונטקסט שאנחנו נמצאים בו, ישראל, המבורג, ובתוך הקונטסקט של יהודים. זה מרתק. לכן הצלחתי לצאת מהסיפור האישי ולהגיע לסיפור הכללי של המדינה. הייתי בהרהור על הקונפליקט, על שאלת הבחירה, איפה זה פוגש אותי. יש פה המון רבדים.״