
מאת: עידו בורנשטיין | בימוי: שלמה פלסנר
שחקנים: הדס אייל, ניסו כאביה, טליה מנשה, אסף מרון, אודליה סגל, איתי צ’מה
מוזיקה חיה: קובי ויטמן | עיצוב תאורה: נדב ברנע | עיצוב תלבושות: איה צייגר | ע.במאי: לירון לוי-אביטל
מנהל האנסמבל בזמן העלאת ההפקה: יוחאי ברק | צילומים: איתן אבן | תודות: שנטל כהן, יקיר פורטל
סיפורי אהבה תחת אש.
קישור למחזה – פרויקט סקס / מלחמה
במועדון בת”א מתקבצים שבעה. צעירה, הנלחמת על זכותה לסקס נטול בושה בשירותים, פוגשת גבר שמזכיר לה את אבא. בחור מבית דתי קרא עוד מביא את אחותו לבר ודורש שתקבל אותו גם כשהוא לבוש בבגדי אישה. אישה מפתיעה את בעלה במועדון ודורשת שסופסוף יגע בה ועוד. זה מתחיל ריאליסטי ואז העולם בו אנו שרויים מתערער. לאחד הגברים נעלם איבר המין. מישהי מתעקשת שאהובה תקע בה מסמר. בחור מנהל דיאלוג רק כמשחק אמת/ שקר. ואיש עם גיטרה מלווה את הכל בפרשנות המוסיקאלית שלו. במקביל, בלי שהתכוונו, טראומות הצבא מתעוררות ומפעילות את כולם מחדש.
פרויקט סקס – מלחמה עומד על הקשר בין מרכזיות הצבא בהוויה הישראלית ליכולת של המשתחררים ממנו לאינטימיות ואהבה. המופע בוחן עד כמה שדה הקרב והשירות בצבא, חודרים אל מתחת לשמיכה הזוגית. הבדיחה המוכרת: “לחייל אסור לשבור יד. אם הוא יעשה את זה, יעמידו אותו לדין על פגיעה ברכוש צה”ל.” נשאלת כאן ברצינות. במציאות בה בגיל 18 האדם הופך לרכוש צה”ל וגופו אינו שלו, מעניין לברר מה קורה כשהוא מקבל את גופו חזרה בסוף השירות. האם גוף שאומן להיות מכונה מסוגל לחזור להיות אנושי?
רוח הדיוניסיה האתונאית מלפני 2500 שנה, מתעוררת לעיתים במועדונים בעיר. בעזרת מוזיקה ואלכוהול היא מרימה ראש. הפרויקט, המתרחש במועדון סביב הקהל ובתוכו, מנסה לגעת ברוח הזו. הוא בוחן את הקונוונציות ביחסים בין קהל לבמה, הדרכים בהן המידע מועבר לצופה והחלל נושא משמעות. אט אט מופשטים הפרפורמרים מהדמויות שלהם. אחרי שליש מופע הם לוקחים את פנסי התאורה ומזמינים את הקהל לעקוב אחריהם. הקהל מופנה לשירותי המועדון וחדרי שירות ונחשף לפרפורמנס ושירה בציבור, שהקשר בינם לסיפור המרכזי אינו ליניארי. בסוף האירוע נעלם החיץ. הפרפורמרים מחזיקים טלפונים בהם מושמעת סריקת הגוף שלהם. הקהל מוזמן להתקרב ולהקשיב. זהו איחוי מחדש של הגוף, על פגמיו וחולשותיו. אולי עכשיו ניתן יהיה לחבר הכל מחדש.
פרויקט סקס – מלחמה החל במעבדת שחקנים. במשך שלושה חודשים נפגשו הפרפורמרים, הכותב והבמאי בחדר חזרות ובחנו דרך אימפרוביזציות, תרגילים פיזיים, עבודה עם תמונות ילדות וכתיבה, את הקשר בין צבא, תשוקה וגוף. את התהליך מראשיתו ליווה המוזיקאי של האנסמבל. נוכחות סאונד בשלב חומרי הגלם העלתה תכנים לא מעובדים ואיפשרה הקשבה למה שהגוף זוכר. מקומות ואירועים צפו, בהם כבר לא ניתן לפשוט את המדים. הפרפורמר שהיה בקורס טרור ואומן לתת ולקבל בעיטות ואגרופים בבטן, חזר בשניות להיות מכונת מלחמה. גם מי שלא לחם, השירות הצבאי הותיר בו צלקות. שחקנית, ששנתיים היתה אפסנאית במחסן צבאי, למדה בטא את זעמה באכילה. גם שנים אחרי השירות, היא חוששת לאבד שליטה. פרפורמרית אחרת חיה מחדש תרגיל צבאי, בו ספגה השפלות מהמפקדים ולא ישנה חמישה ימים. מאז היא משחזרת את זה בכל מפגש מיני. השלב הבא היה לעבוד בחלל אליו יועדה ההפקה, מועדון בת”א. מהלך זה הוביל להפקה תלויית מקום, לא לינארית, הבוחנת פורמטים תיאטרליים ופרפורמטיבים.
המופע הוא החלק השלישי והמסכם בטרילוגיה פרויקט סקס. החלק הראשון התבסס על ראיונות עומק על מיניות עם ישראלים בני 20-65 ובחן את המפגש של האדם עם גופו. החלק השני הורכב מסצינות סקס מאת עשרה כותבים שונים, והתבונן במפגש המיני הזוגי. המופע הנוכחי מתרכז במציאות הישראלית ובדרך בה היא מבנה את המיניות.
“אירוע תיאטרוני חלוצי שמעז לדבר על סקס בשפה שטרם נשמעה על במה, לא בגלל הבוטות של הטקסט כמו העומקים שאליהם הוא מצליח להגיע… זו חוויה בלתי אמצעית אינטנסיבית עם אנסמבל שחקנים משובח… התוצאה מופלאה. זהו פרינג’ בועט ונשכני כמו שפרינג’ צריך להיראות ולהישמע.” ניר סלונים, אתר מאקו
״כתב זהות נועז של הישראלי הלוחם על זהותו בשדה הקרב, בעבודה, ברחוב ובבית. זה כתב אישום של נשים, זה דין גבורה ומחירה… מרתק ולו גם בזכות העמדת המתרחש בקרב הקהל ובשיתופו.” צבי גורן, אתר הבמה.