סדנת כתיבה ושיטוט בתרבות

הסדנה של רקפת ועידו שחיברה בין פילוסופיה וכתיבה יצירתית יצרה פיוז’ן יוצא דופן. בסדנה נכנסנו לנהר, שחינו בין קונספטים ורעיונות, והגענו לים של דימיון ויצירתיות. אני ממליצה בלב שלם על הסדנה הזו לכל מי שאוהב לחשוב, לדמיין ולכתוב.

בסדנה פגשתי אנשים סקרנים באווירה של סדנה ניסויית. היזמים השותפים, עידו שמפליא ביכולתו הבו-זמנית להקשיב, לתעד ולמצוא הקשרים- בתוך הכתיבה של כל אחד מהמשתתפים ורקפת, השואבת ממעייני הפילוסופיה ומשאירה אותנו צמאים מספיק כדי להתניע התבוננות ותובנות בכתיבה-  הם שני נווטים מסבירי פנים בים סערות הרגש. שיהיה בהצלחה, ולהתראות.

יש אנשים נדירים שאינם מרגישים צורך לתפוס את הבמה. שיתוף הפעולה בין עידו לרקפת יצר סינרגיה ממנה נהננו כולנו. יכולת זו זימנה לי אפשרות למצוא בעצמי מקומות חבויים שהגיעו לביטוי ספרותי. המפגש עם המנחים לא רק פתח ערוצים שלא ידעתי על קיומם אלא גם חיזק את אמונתי שיש אנשים נפלאים שכדאי להיפתח ולפגוש.

חיפשתי סדנת כתיבה והנה צדה עיני את הסדנה: כתיבה ופילוסופיה. מעולם לא נתקלתי בחיבור שעטנזי זה, ואולם מיד חשתי כי יש כאן פוטנציאל מעניין, מזיגה מעניינת. חשבתי כי אוכל ליהנות ולהרוויח מכל העולמות. נרשמתי והשתתפתי. זה היה מופלא. עידו בורנשטיין, מעולם הכתיבה, ורקפת אפרת לבקוביץ, מעולמות הפילוסופיה, השכילו בחן ובהרמוניה ליצור מפגשים אשר חיברו, בינינו המשתתפים לבין עולמם. תכני הכתיבה והפילוסופיה, חברו, השתרגו, והתממשו בפגישותינו לאורך הסדנה למפגשים מענגים, מעשירים בידע, המעודדים בחופשיות את היצירתיות החבויה בכולנו. קצרה היריעה: הנאה צרופה, חגיגה מתמשכת ללב ולמחשבה.

הסדנה, בהנחייתם המשותפת והמרגשת של עידו ורקפת המבריקים, איפשרה לי מבט מעמיק לא רק אל נושאים מרתקים בעולם הפילוסופיה אלא גם אל תוך הנפש פנימה. החיבור המדויק בין תרגילי הכתיבה המיוחדים של עידו לרעיונות הפילוסופיים שרקפת הפליאה לזקק, היה מעורר, מפרה ומלא בהשראה. האמון, שניתן כבר בהתחלה, הוכיח את עצמו לאורך כל הדרך. האינטימיות וההפרייה ההדדית שהצליחו ליצור בקבוצה, ברגישות ובתבונה, הותירו אותי נפעמת לא פעם. סדנה שהיא חוויה, חוויה אינטלקטואלית מרגשת במיוחד.

קורס מרתק ומרגש אך גם לא פשוט ומאתגר. כל מפגש איפשר נקודת מבט וגישה אחרת לכתיבה ואלה לוו בתאוריה פילוסופית שהטעינה את הכתיבה תמיד בעוד רובד. כתיבה היא חשיפה. חשיפה לעצמי ולרגשותי, לחוויות שנדחקו או הוכחשו, ליכולות ולמגבלות שלי, לדברים שאני אוהבת בעצמי ולכאלה שרציתי להחליף. חשיפה גם לחבורה שהתקבצנו ביחד והפכנו מזרים למכרים. דווקא הרצון לנצל את הסיטואציות והגירויים, שימשו כזרז ואתגר להיכרות עם הצדדים השונים שלי. לצד אלה כל חברי החבורה המופלאה הפליגו בסירות חייהם הפרטיות, והיה זה מפגש להתבונן ולשמוע סגנונות שונים, נקודות ראות אחרות, זוויות שלא העליתי בדעתי שיכולות לנבוע ולצאת מהוראה פשוטה אחת. כך למעשה נארג במעשה פלא שטיח טלאים בו כל אחד ואחת הפליאו לצייר במלים עולמות שונים ויחודיים. הסתבר שכל אחד ואחת מאתנו הוא עולם ומלואו, ואחר ואחרת לו ידמו לו ולה. תודה למנחים ולחבורה על ההזדמנות שניתנה לי. היה שווה ומאוד! ממליצה בחום לרחף ולהפליג ממקום אחד לכל העולמות האפשריים.

הנה הזדמנות להודות: הסדנה היתה טובה מאד. פתחתם לי אפשרויות לקחת חלק באירועים כאלה – עניין שנמנעתי ממנו מאז ומתמיד. חברי הקבוצה היו סמפטים ואינטליגנטים ובעיקר רגישים אחד לשני. כך גם אתם. התנהלותם באופן מקצועי וניכר שנעשתה עבודת הכנה מדוקדקת לפני כל פגישה שמתם לב לפרטים וחילקתם לטעמי נכון את הזמן. אותי ציידתם לתחושתי במשהו בעל ערך שיקח עוד זמן עד שאבין אותו לעומקו. אשמח אם תעניינו אותי בסדנאות נוספות ואני מקווה שתהיה לנו ההזדמנות להיפגש שוב. תודה

כבר בסיום המפגש הראשון הסדנה הזו הפכה למשהו לצפות לו. אוסף מקרי של אנשים שהופכים לקבוצה משבוע לשבוע. משימות הכתיבה המאתגרות והייחודיות שלחו אותי למסע פנימה. השילוב המיוחד והכל כך מדוייק בין העומק הפילוסופי של רקפת והתבונה היצירתית של עידו יצר שלם שגדול מסכום חלקיו. הפידבקים האותנטים, המכבדים והמלמדים של שניהם ושל הקבוצה לימדו אותי המון על עצמי. וכך משבוע לשבוע עלה וצמח מבין המילים והשורות סגנון הכתיבה שלי. זו היתה חוויה מרגשת ומפתחת עבורי. בטוחה שאחזור לעוד, וממליצה לכל מי שכתיבה מדגדגת באצבעותיו ופילוסופיה מרחפת בתוכו לתת לעצמו את המתנה הזו.

אני נוסעת לעבודה. הילדים חמודים הבוקר. מפוזרים בגנים. צלחתי את פקקי השכונה. מרגיש שחצי יום כבר מאחוריי. עומדת בפקקים אחרים. מסתכלת מבעד לחלון על רחוב רמת גני אפרורי. על ההולכים. על הנהגים. על תחנות אוטובוס צפופות. רגע פרוזאי. כאילו אין בו כלום. בערב אצל עידו ורקפת נדבר על לוינס וחוויית הבוקר בפקקים תהפוך למשהו אחר. נלמד את מושג האחרות. הפנים האחרים. המורים שסביבנו והאחריות שיש לנו לראות אותם ולהקשיב לקולם. באמת להקשיב. כשאכתוב את זה ארגיש את הפער בין החוויה המתישה של הבוקר לבין האתגר שמציב בפני לוינס. המבט הפילוסופי הרחב במפגש עם החוויה האישית הוא בבסיס הסדנה של עידו ורקפת. זו פאוזה שבועית מהאינטנסיביות המטמטמת של החיים ומתן אפשרות לרפלקסיה על אותם חיים. ההרצאות חורגות מהמידע היבש כי רקפת בונה מהלך. היא דוחסת מידע נרחב וקונטקסט היסטורי ופוליטי. המהלך לא תמיד ברור לנו, אבל כשעידו ינחה אותנו אח”כ לחשיבה וכתיבה, יהיה רגע כזה שנחייך, כי נבין מה בעצם מה קרה כאן, לאן הם מובילים אותנו. למחרת, כשאשב באותם פקקים, המסה האנושית לא תחדל להיות אנונימית. עדיין הכל יהיה פרוזאי, משמים ותכליתי אבל משהו מכל זה יחלחל. אולי לשניה אחת מבטי יתמקד באישה הצעירה הדתייה הנאבקת לסגור את המעיל מעל הבטן הקטנה המבצבצת. אני אביט בפניה בעיון ככל שהרמזור יאפשר ואולי אצליח לשניה לראות אותה באמת. שניה אחת של חסד. לפעמים זה כל מה שצריך.

פתאום אני נזכרת שכשנרשמתי לסדנה המוטיבציה העיקרית שלי הייתה לבדוק ביני לביני מה אני חושבת על שאלות פילוסופיות כאלה ואחרות הנוגעות לחיי היומיום – כמו שהוגדר במטרותיה. אבל במהלכה התברר לי שנקלעתי לתומי להרפתקה מרגשת הרבה יותר. קיבלתי הזמנה לבקר במחוזות נפש שלי, נידחים ונשכחים, שאין לי אתם מגע ישיר במהומת החיים הרגילה. זו הייתה הזדמנות נדירה ומשמחת. עידו ורקפת העניקו לנו בתבונתם וברגישותם מרחב בטוח ונינוח שאפשר לנו לצלול באמצעות הכתיבה לפינות החבויות האלה וגם לחלוק אותן עם חברי הקבוצה. כמי שלא כותבת בדרך כלל (אבל עוסקת לפרנסתי בטקסטים של אחרים) גיליתי בסדנה הזו את הקסם של הכלי ואת כוחו ביצירת חיבור ייחודי בין אדם לעצמו ובינו לבין האחרים.