אני אנג’לינה ג’ולי

 

תאטרון פיזי העוסק בבעיית הפליטים בעולם.
ההפקה זכתה בפרס המחזה הטוב ביותר

ובפרס הבימוי הטוב ביותר
בטקס קיפוד הזהב, פרס התיאטרון העצמאי, 2017.

עד לשנה שעברה 65 מיליון אנשים נטשו את בתיהם מתוך סיבות כגון רדיפה, אלימות והפרת זכויות אדם. אנחנו היוצרים מבקשים לתת זרקור. לא עליהם, עלינו. אנחנו מבקשים לדבר על החברה האנושית שבה אנו חיים, על היחס לאחר, לשונה, למי שמבקש למצוא בנו מקלט ואילו אנחנו מוצאים בו איום קיומי. אנחנו מבקשים להאיר פינות חשוכות, דעות ויחס בכל הנוגע לאותם הפליטים.

על הבמה לא תשמעו אותם, תשמעו אותנו. כל הטקסטים המושמעים על הבמה הם טקסטים אמיתיים, כולם נאמרו ע”י אנשים אמיתיים, אזרחי המדינות המארחות ותועדו מתוך סרטונים וכתבות ברשת.

בחרנו שלא להביא את ישראל לבמה, על מנת להראות שהתופעה הרבה יותר גדולה מסך מה שקורה אצלנו. מצד שני, ההתעלמות הזו אמורה לגרום לצופה להבין את מורכבות המצב ולהשליך בעצמו על המצב בישראל. חלקה הפיזי של ההפקה מבקש להראות את התחבטות הנפש והאלימות החבויים בתוך כל אחת מהדמויות ובכך ליצור קשת רבדים על הבמה.

מנימוקי חבר השופטים של פרס קיפוד הזהב, להענקת פרס המחזה הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר למיקי יונס לשנת 2017: “מחזה מקורי ומיוחד, המעז לגעת בבעיות הפליטים בעולם מזווית ישראלית… בימוי מקורי ומלא השראה, המשתמש בשפה ייחודית ובתנועה מתוזמרת היטב של שלושה שחקנים מצויינים”.

ההפקה הוזמנה להופיע בפסטיבל ozora, הונגריה. בארוע you are welcome, בודפסט.
ובפסטיבל הפרינג’ הבינלאומי בבאר-שבע.

מתוך ההפקה:

“מה אתה עושה כאשר אתה הופך לפליט? אתה מתחיל ללכת. אתה מתחיל ללכת כדי להציל את החיים שלך. אם תוקפים את הכפר שלך אתה תברח משם בכל דרך אפשרית, במכונית שלך, בטנדר של שכן, בגרר מחובר למשאית. בסופו של דבר כולם מגיעים לאותה הנקודה. לגבול. שם מישהו במדים יבקש ממך מסמכים רלוונטיים. למה אין לך אותם? תפסת תוך כדי ריצת אמוק את היד של הילד שלך במקום את תעודת הזהות? זה לא משנה. תצא מהרכב, תעמוד בצד, תמתין. כן מסמכים, לא מסמכים, חייך כפליט התחילו ברגע זה.”

“מצד אחד יש בי רצון עז לפתוח את השערים. להזמין הביתה. מצד שני חשוב לי לשמור על דרך החיים הנוצרית שלי. צריך לעזור להם. חייבים לעזור להם. אבל לא בתוך הגבולות שלנו. לא בתוך הבית. לא כאן.” סו סימון, קנדה.

אנגלה מרקל, מכוערת ככל שהיא תהיה, אומרת: אני אביא לכאן את הפליטים האלו. אני אביא אותם לאנוס אתכם. ואחרי שהם יסיימו לאנוס אתכם, אני אביא עוד ואדאג שגם הם יאנסו אתכם. ואז אני אגיד, בוא נתן לבני זונות האלו גם עבודה. נשנה את חוקי המדינה ככה שהם יוכלו להתחרות על העבודות שלכם. שלכם.” E.T Williams, אזרח ארה”ב.

“הם נראים כאילו הם יצאו מהחדר כושר, עם הפלאפונים שלהם. זה לא פליטים באמת. יש כאילו ביניהם שמפגינים כי קר להם והם לא אוהבים את האוכל שהם מקבלים, אז הם עוזבים את הארצות שקיבלו אותם והולכים לחפש אחרות. מפונקים.”  לי פריסט, אוסטרליה.

בימוי ויצירה: מיקי יונס | ע.בימאית: שי גבריאלי | ליווי אומנותי: שלמה פלסנר
דרמטורגיה: עידו בורשטיין | שחקנים יוצרים: שי ג’יברי אשכנזי, איתי צ’מה, ארנון רוזנטל
מוזיקה: קובי ויטמן |תאורה ובמה: איריס מועלם | תלבושות: איה צייגר

 

גלילה לראש העמוד

תודה על התענייותך בסדנאות של אנסמבל כאן!

אנא מלאו את הטופס הבא ואנו נחזור אליך בהקדם.