הרוכבים אל הים
סטנדאפ וטרגדיה על במה אחת
מאת: ג’והן מ. סינג’ | תרגום: שלומי מוסקוביץ’ | בימוי: שלמה פלסנר | כתיבת סטנדאפ ועבודה נוספת עם שחקנים: אילן גנני | דרמטורגיה: עידו בורנשטיין | מוסיקה: קובי ויטמן | תלבושות ובמה: דינה קונסון | תאורה ועיצוב וידיאו: איריס מועלם | עיצוב גרפי: סטודיו מתן שליטא | צילום סטילס: יאיר מיוחס | ע.במאי ומנהל הצגה: אשל מור | שחקנים: אסתי זקהיים, איתי צ’מה, הילה יונסוף מלכא, סלי עדן בר
“ברוכים הבאים לרוכבים אל הים. ההצגה מבוססת על מחזה אירי שנכתב בשנת 1904. הוא נחשב למחזה קלאסי, חשוב, שעוסק בנושאים גדולים כמו עוני, שכול, מוות. בקיצור קלאסי קלאסי. אבל מבאס תחת.”
כך נפתח המופע. ארבעה שחקנים באים לבדר את הקהל ומוצאים את עצמם באמצע טרגדיה פיוטית: בן המשפחה עומד לצאת אל ים מסוכן, ממנו כולם יודעים שלא יחזור. האם תיתן לו אמו לצאת אל מותו? ומה יעשו אחיותיו? אל דרמה דחוסה זו חובר מופע קומי הניזון מחומרי החיים של השחקנים ומהדהד את השאלות המיתיות שעלו בחדר החזרות. המעברים החדים בין שפות כתיבה ובמה שונות, חושפים חיבור בין אז לעכשיו: את מחיר הציות למשפחה ולקהילה, פירותיה של הבנייה מגדרית, ואיך כל זה מעצב אותנו לתפארת מדינת ישראל. וכך, בין הומור מושחז ליגון אקספרסיבי, נוצר חיבור חד פעמי, מצחיק ומבכי בו זמנית.
ההצגה מתקיימת באולם תיאטרון מלנקי, רח’ חומה ומגדל 32, תל אביב
ביקורת של "מרתה יודעת" על המופע:
שלמה פלסנר יצר עם צוות השחקנים המצוינים יצירה בה הדמויות והשחקנים גם יחד חושפים את נבכי נפשם על הבמה ומחפשים משמעות מעבר למה שקיים ומוסכם בחברה. על אף שמדובר בטרגדיה שאינה קלה לעיכול, זוהי יצירה מפתיעה ומיוחדת, המעניקה לצופים חומר רב למחשבה. לכתבה המלאה…
הצופים שלנו ממליצים:
נעם
איך אני שמחה שבאנו אתמול! התעוררתי בבוקר עם עוד מחשבות, הקשרים שלא עשיתי אמש. עם חשק לקרוא את המחזה האירי. השילוב בין הכואב ומצחיק הולם כל כך, התנועה הזו היא החיים. היכולת לצחוק גם בתוך הטרגדיות היא נותנת את הכוח להמשיך!
גבריאלה הגיתי
יצאנו עכשיו מהצגה מעולה, שונה, שנונה, מרגשת והשחקנים כוווולם מצויינים. ועצם העובדה שאני ובעלי יושבים ומדברים עליה אומרת הכל👏🏻👏🏻👏🏻
דפנה מנור
כשיצאתי מ"הרוכבים אל הים", חשבתי כמה היא מדוייקת, לא רק בגלל הבימוי החכם והמעודן של שלמה פלסנר, התזמור העדין של התפאורה, התלבושות, האביזרים, אלא קודם כל בגלל הבחירה והחיבורים בין המחזה האירי מתחילת המאה לישראל של היום: הקשר העתיק בין גברים לבין מוות ואלימות, וגם להתמקמות של הנשים בתוך כל התרחיש הזה, דוקא בעידן הזה שבו הנשים מתחילות להתמקם אחרת. בדרך הביתה, עדיין מצאנו את עצמנו מהרהרים בהרגלים האנושיים, להיאחז בבית, כשברור כבר שהוא ליד הר געש שיתפרץ שוב ושוב, ושגיבור טרגי, הולך עם עיניים פקוחות אל עבר גורלו, והאם נוכל סוף סוף להחליף שפת קוד, נסכים לוותר על הגבורה ואולי ניפטר מהטרגי.
רועי רשף
עפתי! הצגה שמביאה מצבים בלתי אפשריים, קושי אמיתי, שקשה להאמין שאכן קרה, ואז מתרגמת את כל זה לחיים שלנו היום. והתירגום להיום, במונולוגים קומיים, נכנס לך בול ללב. וככה, לאורך המופע, אני נכנס לדרמה כבדה ונזרק לסטנדאפ קליל. וההיזרקות הזאת, מצד לצד, כמו בלונה פארק, זה כיף, אבל בעיקר מעלה בך מחשבות. והכל מוגש באופן מדוייק ואיכותי על ידי קבוצת שחקנים שיודעת להביא עוד ועוד צבעים ולגעת עד הסוף ואז עושה לך שמח. מה זה ממליץ. בחום!
חגית שחר פרירא
נשארתי מוצפת מחשבות ורגשות על המקומות שבהם אנחנו מרגישים ש"אין ברירה" וממשיכים ללכת ישר אל תוך הגלים. המעבר בין המחזה הקלאסי לסטנדאפ מרתק ועבודת הוידאו מהפנטת... ממש רציתי להישאר ולדבר אחרי עם השחקנים הבמאי והאנשים שהיו בקהל, אי אפשר ללכת עם כל החומרים האלו ככה הביתה... תודה!
אורית מתניה
רצינו להגיד לכם: שאפו ותודה רבה. זה היה בידורי, מעלה מחשבות, תיאטרון מפתיע. פשוט נפלא. מאוד מאוד נהנינו. ממליצים בחום לראות אתכם. להתראות, נסענו לים. לא רוכבים.
ד״ר עמיר גפן
אפשר היה לחשוב שהעולם היום אחר לגמרי מהעולם ב-1904 - "הרוכבים אל הים" מראים לנו שפחות השתנה כאן ממה שהיינו רוצים לחשוב.
עידית רוזנבאום הראל
רגעי הומור שנונים ואז קטעים דרמטים קשים, ככה בנויה ההצגה. אלה מעברים לא קלים, ובדומה למציאות, הם מחזיקים את העומק והכאב עם השמחה והקלילות. הטלטלה במעברים יצרה אצלי חיבור חזק לסיפור ולשחקנים. ברקע התפאורה המדוייקת, משרתת כל כך את התוכן, גלי הים המתנפצים, ששוטפים לאט לאט ופולשים אל תוך הבמה, אל תוך החיים עצמם.
רותי בראל
היינו שני זוגות ומאוד נהנינו. אנחנו חובבי תיאטרון פרינג', קטן ואינטימי. אהבנו את השילוב בין ההצגה למונולוגים, ההומור המשולב עם הכאב, הדילמות הכל כך רלבנטיות בהחלט מעוררות מחשבות. ונוגעות. גם התפאורה הצליחה להעביר את תחושת המועקה המלווה את האובדן הבלתי נסבל.. תודה רבה!
יוצרים ושחקנים
תודות:
חגית שחר פרירא על ליווי אישי, שרון יעיש, זיו מזרחי, יולי רשף, רועי רשף פלסנר ובועז בנבנישתי; תודה לתיאטרון מלנקי, נדיה מלמונט ומיכאל טפליצקי, על האירוח החם