כיכר

יולי:

יום שני 22.07.2024 בשעה 20:00
להזמנת כרטיסים

:ספטמבר

שבת, 14.09 בשעה 20:00

להזמנת כרטיסים

יום רביעי, 25.09 בשעה 20:00

להזמנת כרטיסים

 

כיכר - מופע עם אוזניות המתרחש בכיכרות עירוניות

כתיבה: עידו בורנשטיין |  בימוי: עידו בורנשטיין, שלמה פלסנר| דרמטורגיה: רויטל משעלי | עיצוב תנועה: עומר שמר |  מוסיקה מקורית ועיצוב פסקול: קובי ויטמן | עיצוב חלל ותאורה: איריס מועלם | עיצוב תלבושות: נועה דותן  | צילום: יאיר מיוחס | אליעד סודאי  | עיצוב גרפי: אליעד סודאי  | ע.במאי: גלעד גורדון | מדריכי הסיור: גלעד גורדון, ספיר הארטמן | שחקני פסקול:  שי אגוזי, אמיר גולדמן, חי מאור | פרפורמרים יוצרים: תמר ברבי, ענת ועדיה, עדילי ליברמן, חגי כהן

בואו לכיכר. קבלו כיסא ואוזניות ויחד נצלול לשלושה סיפורי התבגרות פרטיים. סיפורים אלה עוצבו בארוחת ששי, בטיול שנתי, עם החבר’ה על הברזלים, בצבא, תמיד בקבוצה. שלושת הדמויות יאבקו לגלות את יחודם בלי להפסיק להיות חלק. זה מה שנשמע בסראונד. מה שנפגוש, אלה שלושה פרפורמרים שיגיבו לפסקול האינטנסיבי. דרך הפעולה שלהם, דרך מה שקורה להם בגוף, בעיניים, ניפגש עם הגעגוע, הזעם, הכאב ופרצי הצחוק, שהמקום הזה מעורר. התנועה במופע, בכיכר העירונית אליה אנחנו יוצאים כדי להתבודד או להיות יחד, תבקש לייצר מרחב משותף, כזה שיאפשר לקצת אוויר, מעט חסד, להיכנס פנימה. הצטרפו אלינו למופע אינטימי במקום המרכזי ביותר בעיר. 

“במשך כשעה מצליח המופע להעביר אותנו מסע שלם בתוך הדמויות ובתוך עצמנו. אנחנו חווים חוויה עוצמתית בדרך לא שגרתית, שרק מעצימה את החוויה.” אביבה רוזן, בילוי נעים  לכתבה מלאה…

 

 המופע בת”א מתקיים בכיכר גבעון (בין הרחובות קרליבך, החשמונאים והארבעה).

 יש להגיע 10 דק’ לפני תחילת המופע כדי לקבל אוזניות וכיסאות מתקפלים תמורת פיקדון.

חניונים מומלצים באיזור:

  • חניון TLV MALL

           כניסה מנחם בגין 97

           כניסה חשמונאים 96

           כניסה קרליבך 4

  • חניון סעדיה גאון, רח.ציקלג, ת”א לפרטים

משתתפי המופע מוזמנים לעבור בבר “שניט” בכיכר לפני/אחרי המופע ולקבל 25% הנחה על כל התפריט בהצגת כרטיס.

בר שניט

לידיעתכם:

  • המופע מתקיים באוויר הפתוח. 
  • המופע מומלץ לצפייה מגיל 14.
  • אוזניות וכיסאות מתקפלים יסופקו לקהל תמורת פיקדון של תעודה מזהה.
  • מאחרים לא יוכלו להצטרף למופע ולא יהיו זכאים לפיצוי.

יולי:

יום רביעי 03.07.2024 בשעה 20:00

יום שני 22.07.2024 בשעה 20:00

ספטמבר:

שבת 14.09.2024 בשעה 20:00

יום רביעי 25.09.2024 בשעה 20:00

ציירי לי כיכר
המחשבה על הכיכר מתחילה במחוזות ארכיטקטונים, בשאלה כיצד מבנה ומרחב מעצבים גוף וזהות. הכיכר היא מרחב המקבץ מגוון קולות, דעות, סגנונות, טיפוסים ומינים. כיכר, כמו גוף, היא תוצר תרבותי.  מצד אחד, מבנה הכיכר מזמין, ממגנט, מאחד בין מגוון קהילות, מזמן שהייה משותפת;  מצד שני, הוא ממסגר, ממשטר ומעצב. הכיכרות בארץ מעוצבות על פי מודלים אירופאים, עציים, סנטרליים, לעיתים בעלי גוון טוטליטארי. המוניומנטים בכיכר, ברובם, פאליים, מיועדים לחזק אצל יושבי.ות הכיכר תחושות של שייכות, סדר וביטחון. המזדמנים.ות לכיכר מוזמנים.ות להשהות את שאון העיר ולקחת הפסקה/פאוזה, אך לא בלתי מוסדרת. מקומות המשחק, השיטוט, הישיבה והרביצה מסומנים וברורים. הקול המסדיר והמארגן נשמע ב״קול״ רם.  

הקול הבוקע״ מהכיכר הוא קול גברי. במסורת המחשבה המערבית המטאפיזית, נתפס הקול כיסוד השפה וכנוכחות ראשונית ובלתי אמצעית. ככזה הקול נתפס כאלמנט תבוני, גברי, המכונן את הסדר הקיים. הקול כמו ״קול האב״ של לאקאן מכיל את מרות החוק והסדר, ותפקידו לחנוך את הסובייקט אל תוך שורות הסדר החברתי ההגמוני. סדר היום והמרחב הציבורי מעוצבים  על ידי אג׳נדות ואידיאולוגיות גבריים. בכיכר אנו חולפים על פני א.נשים יחידים.ות, זוגות וקבוצות שאיתם אנו חולקים את המרחב, אבל אין לנו גישה אליהם.ן אין לנו את היכולות להאזין לקולות הפנימיים שלהם.ן, להסתכל להם בעיניים ולנהל איתם דיאלוג אמיץ וכנה. 

במופע ״כיכר״ ניתנת לנו האפשרות הזו. האפשרות לחבר בין המונולוגים הפנימיים ולהפוך אותם לשיח פוליפוני/ רב-קולי רב משתתפים.ות. אנו שמים.ות את האוזניות וצוללים.ות אל תוך עולמם של שלושה גברים הנחשפים בשלושה וידויים. וידויים רטרוספקטיביים (ילדות, נעורים ועכשיו), וידויים חשופים, כנים, מצמררים, נאיבים ואלימים. הקולות הנחשפים במופע הם קולות גבריים שונים מקולות הפטריארכיה, מן הקולות הדומיננטיים הנשמעים במרחב הציבורי ובאמצעי התקשורת. אלו קולות חסרי ביטחון, מהוססים, כואבים, פגומים, קולות שבורים. קולות המספרים את תולדות הקול הגברי שמעצב את המרקם החברתי תרבותי בעולם ובישראל בפרט. ״כיכר״ היא איום, אך היא גם הזדמנות לדמיין מרחב של ריפוי. הקולות הנשמעים באוזניות מושהים לפרקים. לעיתים הם מושתקים באופן מכוון ולעיתים ממוסכים על ידי התנועה הגופנית הנשית שלמול הצופה. האלטרנטיבה לקול הגברי, כמו גם האופציה לשינוי, חבויות בתנועה הגופנית אותה מציעות ומבצעות המופיעות, במבט ובמגע שלהן. כיבוי הקול, או השהייתו, מאפשרים למרחב האפשרויות להתעצם. האין-קול של המופיעות, מייצר מרחב פנטזמטי של אפשרויות המעורר רגשות חמלה ותקווה לעתיד אחר. 

ד״ר רויטל משעלי

 

 

איתי נייגר

 

מופע מחשמל שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים. מצאתי את עצמי ממש נסחף לתוך עולם אינטנסיבי, מלא עומק, עצמה ויופי. אירוע יוצא דופן שמתכתב עם המציאות שאנחנו חיים בה, אבל מצליח להביא גם הרבה לב ורכות. המוזיקה מדהימה, הטקסט חזק, בועט ומרגש והפרפורמרים מהממים בשימוש שלהם בגוף ובשפה. הם מובילים את הקהל עם הרבה רגש וכנות ולא מפסיקים להפתיע. חוויה חזקה מאוד ויחד עם זאת יש משהו פשוט, נעים ותומך בהסתובבות המשותפת בכיכר ברוח ערב, ככה שנוצר מקום לכל מה שעולה. מופע שנשאר איתי הרבה זמן אחרי שראיתי ואשמח לראות שוב ושוב.

ליאורה גינת

 

ממש תודה על פגישה עם המציאות בתוך היצירה. היה מרענן לפגוש היטלים של המציאות שהם אנושיים, רכים ומזעזעים בו בזמן. עם הקושי והכאב שעולים במפגש עם התכנים ועם המשחק המרגש וקורע לב באותנטיות שלו, משהו באיך שבחרתם לגעת בנושא מרגיש לי מתחשב בי ובמידותיי בימים אלה, בזמן הזה. כלומר אני רוצה לומר תודה על הבחירה לגעת ולפגוש תכנים שנוגעים למציאות חיינו, מתוך ההסתכלות שבאה עם לב רחב ועיניים ביקורתיות, ועם זה במידה שמכילה את מצבי הריגשי הנידף כישראלית שחיה פה. מרגישה שלפחות לגביי, אין צורך לשאוג דברים, מספיק לדבר מהלב ובגובה העיניים, וזה מרסק ומחזיק שלם את הלב בו זמנית ואני רוצה לומר תודה על זה. כי הנפש נידפת וגם זקוקה לכוחות של לביאות בעת ובעונה אחת. מרגיש לי שהיצירה שלכם בוחרת לדבר אליי בגובה העיניים, עצומות ופקוחות ביחד. תודה על זה.

אורלי אלכסנדר

התהלכתי עם האוזניות בכיכר גבעון. סקרנית, מופתעת, עצובה, משועשעת ובוחנת. נזכרתי בתסכיתים ששמעתי בילדותי ברדיו ובפודקאסטים של היום. המופע 'כיכר' העלה בי את כל קשת התחושות והרגשות האלו. יש עומק, עושר והמון רבדים למופע. רשימת מכולת: הסאונד באוזניות. ההליכה המהוססת. הכסאות. הקהל השותף למופע מול הקהל האקראי. מזג האוויר. הפרפורמנס המוביל - הפרפורמנס שיוצר קשר אישי. הטקסט הכתוב לעילא, קופסת הגבריות האכזרית הבלתי נסבלת, כשהדמויות המספרות כלואות בה. הכאב ששזור בכל הסיפורים. מדובר בעולמות של גברים שרחוקים ממני בכל פרמטר זהותי שישנו. אבל האנושיות והחמלה של הטקסט איפשרו לי קירבה וחמלה יקרת ערך (עד דמעות). מעל לכל זה ריחפה עלי תחושת חופש על האקט של היציאה החוצה מאולם התיאטרון המסורתי. לא הסתירו לי, הייתי אקטיבית, החיים עצמם קרו בו זמנית למופע. פעמיים הייתי במופע ושתיהן היו מעט שונות זו מזו ואיפשרו לי התבוננות אחרת. יש לי רצון לבוא שוב בפעם השלישית ונדמה לי שזה אומר הכל. ממליצה בחום גדול.

איריס לנה

ככר הוא מופע רב שכבתי שמגלה להולכים בו את הסביבה הכביכול מוכרת. "תמיד אני עוברת כאן, איך עד עכשיו לא ראיתי?״ ובמקביל - צלילה למעמקי ההתרחשויות האנושיות שאנחנו שומעים באופן הכי אינטימי ישר לתוך האוזניות שלנו. הלב מתהפך מול החוץ הכמו נורמלי. בדיוק מה שקורה עכשיו לרובנו. חוויה מרתקת. אומר הכל. ממליצה בחום גדול.

חנן לביא   

תודה רבה על ערב סופר מיוחד. הכל היה משובח, הרעיון, הקונספט, המוזיקה, השחקנים, הטקסטים, המיקום ועוד ועוד. נשמע שכל מי שמסתובב בארץ ואולי בעולם, הוא באיזה מקום סוחב איתו משהו. כל הכבוד על כל מה שעשיתם, היתה חוויה נהדרת. אנחנו נתחיל לעקוב אחרי היצירות שלכם.

טל גרינברג

  

מצחיק, מעניין, מטריד, מייאש ומלא תקווה. השחקנים נהדרים ושונים ואי אפשר להוריד מהם את העיניים (למרות שבקרב המבטים איתם לרוב הפסדתי). כל הכבוד על יצירה, שמצליחה בשעה ובמקום לא סטריליים, לעורר כל כך הרבה תהיות ומחשבות, אני ממש שמחה שבאתי. היצירה הזו הולכת להישאר אתי עוד הרבה מאד זמן.

תודות:

רקפת אפרת לבקוביץ, ארנון רוזנטל,  יואב ואביגיל אנטמן, חנן לביא

       

גלילה לראש העמוד

תודה על התענייותך בסדנאות של אנסמבל כאן!

אנא מלאו את הטופס הבא ואנו נחזור אליך בהקדם.

דילוג לתוכן