מדריך סדנאות מודעות חודר לחיי משפחה מהפרברים. הוא שוכר את מקלט ביתם ומעביר שם סדנת “העצמה ושינוי”. המשפחה באה להציץ ונפגעת. תביעתו של המדריך לאותנטיות ומגע בלתי אמצעי, מטלטלת את שני ההורים ובתם המבגרת. כל אחד מהם בדרכו מתאהב במדריך, שמבחינתו סופסוף מצא בית. רעב הוא סיפורם של ארבע דמויות רעבות לאהבה שבינתיים ממלאות את עצמם באוכל, סקס וסודות.
זוכת פרס התיאטרון כ- הצגת הפרינג’ הטובה ביותר לשנת 2004.
המחזה הוזמן לייצג את ישראל בפסטיבל הבינלאומי למחזאות חדשה 2007 F.I.N.D בתיאטרון שאובינה, ברלין.
“זו הפעם הראשונה שראיתי הצגה שכל כך קרובה לאיזו שלמות של נגיעה במשהו כל כך אמיתי. כתיבה חכמה על מצוקות של אנשים מבוגרים,דיאלוג שנון, פשוט ונבון. בימוי רב-המצאות, היודע לקחת בחשבון את נוכחות הקהל,כפרטים וכקבוצה… אבל העיקר הוא המשחק… וכל אלה נוגעים בכאבים האמיתיים של הצופה” מיכאל הנדלזץ, הארץ
“הטקסט נע בין תמונות ריאליסטיות לבין הזיות שבאות לידי ביטוי בעיקר בשירים וריקודים, והבימוי הדינמי החוצה אל הקהל…ארבעת השחקנים מגישים משחק מדוייק וחשוף… זו אחת ההצגות המעניינות והמגרות שנראו על הבמה בשנה האחרונה.” שי בר יעקב, ידיעות אחרונות
“זהו ניסיון מעניין ומקורי לבדוק את מידת השבירות של המשפחה הישראלית הבורגנית… רביעיית השחקנים עושה עבודה מדוייקת, נוגעת… זו אחת ההצגות היפות בעיר”. אליקים ירון, מעריב
“רעב היא אחת התרומות החשובות של תיאטרון הפרינג’ להעלאת רמת התיאטרון המשמעותי בארץ”. צבי גורן, ynet
“אחרי שההצגה “רעב” נגמרת ויוצאים מהאולם מרגישים כמו אחרי פגיעה של רכבת. ל”רעב” אחראים שלמה פלסנר ועידו בורנשטיין, הצמד שיצר את “כינים” הנפלאה. כמו ב”כינים”, גם פה מתרחשת צלילה מהירה וחדה לתוך חייהם הבורגנים של אנשים באמצע החיים שבכלל לא יודעים כמה רע להם… בורנשטיין ופלסנר נשארים נאמנים לסגנון ההיפר ריאליסטי שלהם. כלומר, מצבים מציאותיים שנלקחים עד למחוזות אבסורדים… הדיאלוגים כתובים בחדות ובחוכמה, כואבים ומשעשעים… התוצאה מרתקת.” יונתן אסתרקין, טיים אאוט
“כוחה האמיתי של ההצגה טמון בסצינות האינטימיות, שמצוירות בנגיעות מכחול עדינות, הן אלו שמסייעות להעצים את המועקה שהולכת ומשתלטת על הקהל. מדובר בהצגה מטרידה, אפלה, שמשהו באסתטיקה שלה מעלה על הדעת את יצירותיו של הירונימוס בוש. איתן בר יוסף, העיר
רעב – מחזה
