כלבים

 

קבוצת גברים יהודים וערבים מתאספת כדי להרים מחזמר על המצב. בשירים, ריקודים ומכות, מפורק הגבר הישראלי לחתיכות. זה היה כואב אם זה לא היה מצחיק. כלבים, שנכתב בעקבות עבודת סדנה עם שחקנים, שואל שאלות על אינטימיות בין גברים ועל הקשר בין איך שגברים חושבים ופועלים לבין הסיכסוך.

גילי חולם לביים מחזמר על המצב. שחר אחיו לא יתן שקל ובטוח לא ישתתף בפרויקט כזה. מלא אשמה שקטל את גילי, הולך שחר לגייס לעניין את חברו הטוב ניסים. ניסים מגחך. “אני לא יעמוד על הבמה וישיר כמו קוקסינל ועוד עם ערבושים.” ניסים שלא מדבר עם אבא כבר שנים, שולח את שחר שישנורר מאביו גראס רפואי ויביא לו קצת. כששחר הולך, ניסים, מסטול ומתוסכל,  אבל עדיין איש בטחון למופת, נכנס לעימות עם רביע, בחור ערבי אותו הוא תופס בלי תעודת זהות. ניסים אוזק אותו. לרביע האזוק והמושפל נותר רק לשיר. ניסים נחרד מהאלימות שיצאה ממנו, שולח את רביע לאודישן אצל גילי. רביע מתקבל למחזמר ומנסה לשכנע גם את עַבֵּד אחיו להצטרף. זו הזדמנות לשיר על העוול שנעשה להם ולעשות כסף.

כך מתחיל כלבים. גילי נכנס לחזרות עם הגברים שקיבץ על הגירסה שלו לרומיאו ויוליה. ראמי הערבי יתאהב ביולי היהודיה. גילי מבטיח למצוא שחקנית לתפקיד כמה שיותר מהר. אבל החיים פולשים לתיאטרון והסיכסוך מרים ראש. בלי אף אישה לרפואה, בלי יולי שתציל את המצב, הופך חדר החזרות לשדה קרב. האפשרות שבסוף תעלה הפקה נראית כמעט בלתי אפשרית.

על פניו זו הצגה על הסיכסוך. הסיכסוך, בהא הידיעה, הוא נושא נפיץ, אך כלבים מנסה לגעת במשהו אחר. המציאות הפטריארכלית בה אנו חיים, מבוססת על יחסי כוח והיררכיה. קשה לשים את האצבע איך מציאות זו מעצבת אותנו ואת תפיסותינו. בכלבים מודרות הנשים מהתמונה כדי לשאול שאלות על אינטימיות בין גברים ועל הקשר בין איך גברים חושבים ופועלים – למציאות הכיבוש.

כלבים נכתב בעקבות עבודת סדנה עם שחקנים יהודים וערבים. האש שהשתוללה בסדנה חילחלה למחזה בו יסודות דקומנטריים. במקביל יש בהצגה מן הסוריאליזם. יש כאן דמות שנשארת אזוקה לאורך כל המחזה, גבר שלא מוריד כבר שנים את קסדת האופנוע מהראש ואפילו הריון גברי. זה גם מצחיק על גבול המגוחך, גם מצליף וכואב וגם מעורר חמלה. גילי הבמאי התמים מאמין שהתיאטרון שלו ישנה את הפוליטיקה ויביא אהבה. בזכות דמותו המוקצנת הם שרים שירי ארץ ישראל הישנה, להיטים מזרחיים, בלדות בערבית, והכל בריקודים ופאייטים.

ההצגה הוזמנה להשתתף בפסטיבל “NYC פרינג” בניו יורק 2012.

“גם ביצירה החדשה, כמו בקודמות לה, פלסנר ובורנשטיין מציפים סימני שאלה מול קונפליקט, שבו כולם צודקים וכולם טועים. אחרי עשור של זוגיות מקצועית ועם ארסנל רחב של עבודות יוצאת דופן, פלסנר ובורנשטיין עדיין מביאים בשורה. “כלבים”, עבודתם הנוכחית, היא קומדיה טראגית שנוגעת ביצרים, זִקְפּוֹת וּזְקִיפוּת קומה. כמו ב”כינים” שסללה להם את הדרך, גם פה מדובר בדמויות אבודות הנאחזות זו בזו, משתוקקות לקבלה, שחרור וגאולה, אבל מוצאות עצמן חוזרות שוב ושוב אל אותה יצריות מתפרצת שמקלפת מהם את האנושיות ומאיימת לכלותם.” מרב יודילוביץ’, ynet

“כלבים” המשלבת בין אירוויזיון, הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אינטימיות ומאבק גברים, היא ביקורת הומוריסטית עשירה ומרתקת על ההורמון הגברי והשפעתו על החברה. עם מינונים נכונים של שירה, ריקוד ומשחק, “כלבים” מצחיק עד דמעות ומעורר למחשבה.” המלצת המערכת, כלכליסט

“funny and kinetically staged…represents a fresh new voice… most exciting and joyful production…” The Theater J Blog

“חמשה גברים מחפשים גאולה, אזוקים בכבלי פגיעותם, אטומים בקסדות גבריותם, הגבריות היא מקור כוחם אך היא גם קללתם. כל אחד מהם היה פעם גור כלבים רך וטוב, אלמלא נחטף ונכלא בכלוב בחושך סומם הורעב והוכה עד זוב אנושיותו וכך הפך ל’כלב כלב’, ‘גבר גבר’.” יואב אנטמן, טקסט על ההצגה

מחזה: עידו בורנשטיין | בימוי: שלמה פלסנר | שחקנים: בני אלדר (שחר), לביא זיטנר (גילי), רמי קאשי / עדי ח’ליפה (רביע), חי מאור (ניסים), מחמוד מורה (עבד) | כוריאוגרפיה: רונית זיו | מוזיקה: גלית פלורנץ | תפאורה: דנה צרפתי | תלבושות: הדס מוצרי | , תאורה: קרן גרנק | הדרכה קולית: נעמה רדלר | מוזיקאים: דיוויד פרידלנד קלידים, דוד סבן באס  |ע. במאי וניהול הצגה: היבא מלחם | כרזה: אורן ורמוס, אברי אולשוונג  |מפיק האנסמבל: פרם-שי חרמון | צילומים: יוסי גמזו לטובה, גדי דגון, אורי לוינסון | טריילר: אברי אולשוונג

תודה: ואסים חיר, יואב יפת, אלי מנשה, יובל רז. אי”ב: תומר כהן ויואלה אלכסנדרוביץ’-כרמלי  בהצגה זו מעשנים על הבמה.

כלבים – טקסט מופע 

גלילה לראש העמוד

תודה על התענייותך בסדנאות של אנסמבל כאן!

אנא מלאו את הטופס הבא ואנו נחזור אליך בהקדם.