נשי טרויה

"מהדימוי הראשון, המצמרר, שפותח את ההצגה, "נשי טרויה" מדגימה כיצד אפשר להתמודד ברגישות ונחישות עם קלאסיקה. זו הפקה בעלת איכויות מיתיות… השירים מספקים כמה מהרגעים המענגים ביותר בהצגה. ההחלטה לשלב פסקול ססגוני, אירוויזיוני, מתקתק ומרתק, מקרבת את ההצגה אל התרבות העכשווית מבלי להזדקק לרמיזות פוליטיות אקטואליות… זה לא היה עובד בלי משחק מרשים של כל הצוות." איתן בר יוסף, עכבר העיר

 

TheaterCAN_the_Trojan_Women_photo_NetaAlonim_01

מתוך "נשי טרויה, שנטל כהן, אודליה סגל, מאיה הר ציון צילום: נטע אלונים

TheaterCAN_the_Trojan_Women_photo_NetaAlonim_01

מתוך "נשי טרויה, אסתי זקהיים, שנטל כהן, אודליה סגל, מאיה הר ציון צילום: נטע אלונים

נשי טרויה מביטות בעיר שלהן עולה בלהבות. אחרי שקברו את כל הגברים הן מובלות לספינות של היוונים, אלה שרצחו את יקירהן. הן השלל. תכף יהפכו לשפחות. כך אנחנו פוגשים אותן לראשונה, ברגע אחרון זה של חירות. בין תקווה ליאוש, דרך פיתוי מיני, שיגעון, שירים וריקודים, עומדות נשי טרויה על הזכות להשמיע את קולן.

בשנת 415 לפנה"ס כותב אוריפידס את נשי טרויה. הוא מביא סיפור קדום ומיתי, כדי למחות על ההתנהגות הברברית של בני עמו היוונים כלפי אוכלוסיות שכבשו. ב-1965, על רקע מלחמת אלג'יר, בוחר סארטר לעבד מחדש את המחזה ולהזכיר לצרפתים את מחיר הקולוניאליזם. "המלחמה לא משאירה אחריה לא מנצחים ולא מנוצחים", אומר סארטר, "יוונים הרסו את טרויה, אולם לא הפיקו שום ברכה מניצחונם". ב-1983, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, הוצג המחזה בהבימה ועורר רעש גדול. אנסמבל תמונע שב ומעלה את אחד המחזות הגדולים שנכתבו על מחיר המלחמה.

על ההצגה

נסיך טרויה חוטף את אישתו של מלך ספרטה, זוהי עילה למלחמה. עמי יוון מתאחדים ומטילים מצור על טרויה. אחרי עשר שנות מצור, רגע לפני שהיוונים נסוגים, מציע אודיסאוס תחבולה. הצבא מעמיד פנים שהוא עוזב את חופי טרויה ומשאיר לכאורה מתנה לפיוס האלים, סוס עץ ענק בו מסתתרים לוחמים. הטרויאנים חוגגים את הניצחון ומכניסים את הסוס לעירם. באמצע הלילה יוצאים הלוחמים מהסוס, פותחים את השערים לצבא יוון ומחריבים את טרויה. על רקע חומות העיר העולה בלהבות אנו מתוודעים לראשונה לנשי טרויה. אחרי שקברו את הגברים הן מובלות לספינות של היוונים, אלה שרצחו את יקירהן. בתחילת המחזה מודיע טַלְתִיבְּיוֹס, שליח הצבא היווני, להֶקוּבָּה, מלכת טרויה, כיצד יאבדו היא וכל בנות עמה את חירותן. קסנדרה, בתה של הקובה, צוהלת משמחה כשנודע לה שאגממנון, מלך יוון, רוצה בה כפילגש. כולם חושבים שהשתגעה, אולם היא יודעת שאיחודה לאגממנון יביא למותם המשותף. למען הנקמה היא מוכנה להקריב את עצמה. אנְדְרוֹמַכַה, אשת הקטור הגיבור, בנה של הקובה, מחבקת את בנה התינוק, יורש העצר האחרון למשפחת המלוכה. היוונים דורשים לקחת את התינוק כדי להשליכו מהחומות. הלנה, שבעתיה פרצה המלחמה, נלחמת על חייה מול מֶנֶלַאוס, בעלה הנבגד. ובין כולם עוברת הקובה. אנו רואים אותה הופכת ממלכה, המחויבת לכבוד ולשמירת כללי הטקס, לאם המתייפחת על מות ילדיה, לאישה חסרת עכבות, שלא מוכנה לקבל את שרירותיות מעשיהם של גברים.

TheaterCAN_the_Trojan_Women_photo_NetaAlonim_01

מתוך "נשי טרויה, שנטל כהן, איציק גבאי צילום: נטע אלונים

 להמשך קריאה ביקורות ותקשורת 

מחזה: אוריפידס

עיבוד: ז'אן פול סארטר | תרגום: אלי מלכא

במאי: שלמה פלסנר

שחקנים: נדב בושם |  איציק גבאי |  מאיה הר ציון | אסתי זקהיים |  שנטל כהן |  אודליה סגל

מוזיקה: גלית פלורנץ | תפאורה: דנה צרפתי | תלבושות: סבטלנה ברגר | תאורה: קרן גרנק | ע. במאי: טל עורבי | מעצבת כרזה: רקפת ordisign
צילום: נטע אלונים | הפקה: תאטרון תמונע

ההצגה בתמיכת: מינהל תרבות – משרד החינוך התרבות והספורט, עיריית ת"א יפו – אגף התרבות והאומנות, מועצת הפיס לתרבות ואמנות