כלבים

 “גם ביצירה החדשה, כמו בקודמות לה, פלסנר ובורנשטיין מציפים סימני שאלה מול קונפליקט, שבו כולם צודקים וכולם טועים. אחרי עשור של זוגיות מקצועית ועם ארסנל רחב של עבודות יוצאת דופן, פלסנר ובורנשטיין עדיין מביאים בשורה.  “כלבים”, עבודתם הנוכחית, היא קומדיה טראגית שנוגעת ביצרים, זִקְפּוֹת וּזְקִיפוּת קומה. כמו ב”כינים” שסללה להם את הדרך, גם פה מדובר בדמויות אבודות הנאחזות זו בזו, משתוקקות לקבלה, שחרור וגאולה, אבל מוצאות עצמן חוזרות שוב ושוב אל אותה יצריות מתפרצת שמקלפת מהם את האנושיות ומאיימת לכלותם.” מרב יודילוביץ’,ynet
TheaterCAN_DOGS_photo_GadiDagon_04

DOGS-photo Gadi Dagon

קבוצת גברים מתאספת כדי להרים מחזמר על המצב. בשירים, ריקודים ומכות, מפורק הגבר הישראלי לחתיכות. זה היה כואב אם זה לא היה מצחיק. כלבים, שנכתב בעקבות עבודת סדנה עם שחקנים, שואל שאלות על אינטימיות בין גברים ועל הקשר בין איך שגברים חושבים ופועלים לבין הסיכסוך.

גילי חולם לביים מחזמר על הסיכסוך. שחר אחיו לא יתן שקל ובטוח לא ישתתף בפרויקט כזה. מלא אשמה שקטל את גילי, הולך שחר לגייס לעניין את חברו הטוב ניסים. ניסים מגחך. הוא לא יעמוד על הבמה וישיר כמו קוקסינל ועוד עם ערבושים. ניסים שלא מדבר עם אבא כבר שנים, שולח את שחר שישנורר מאביו גראס רפואי ויביא לו קצת. כששחר הולך, ניסים, מסטול ומתוסכל,  אבל עדיין איש בטחון למופת, נכנס לעימות עם רביע, בחור ערבי אותו הוא תופס בלי תעודת זהות. ניסים אוזק אותו. לרביע האזוק והמושפל נותר רק לשיר. ניסים נחרד מהאלימות שיצאה ממנו, שולח את רביע לאודישן אצל גילי. רביע מתקבל למחזמר ומנסה לשכנע גם את עַבֵּד אחיו להצטרף. זו הזדמנות לשיר על העוול שנעשה להם ולעשות כסף.

TheaterCAN_Dogs_photo_YusiGamsoLtova_11

Dogs-photo Yusi Gamso Ltova

 כך מתחיל כלבים. גילי נכנס לחזרות עם הגברים שקיבץ על הגירסה שלו לרומיאו ויוליה. ראמי הערבי יתאהב ביולי היהודיה. גילי מבטיח למצוא שחקנית לתפקיד כמה שיותר מהר. אבל החיים פולשים לתיאטרון והסיכסוך מרים ראש. בלי אף אישה לרפואה, בלי יולי שתציל את המצב, הופך חדר החזרות לשדה קרב. האפשרות שבסוף תעלה הפקה נראית כמעט בלתי אפשרית.

על פניו זו הצגה על הסיכסוך. הסיכסוך, בהא הידיעה, הוא נושא נפיץ שכל נגיעה בו מביאה להתלקחות. אך כלבים מנסה לגעת במשהו אחר. המציאות הפטריארכלית בה אנו חיים, מבוססת על יחסי כוח והיררכיה. קשה לשים את האצבע איך מציאות זו מעצבת אותנו ואת תפיסותינו. בכלבים מודרות הנשים מהתמונה כדי לבחון איך נראה גברים מתקשרים ואם יש קשר בין איך שגברים חושבים ופועלים – למציאות הכיבוש.

TheaterCAN_Dogs_photo_YusiGamsoLtova00

Dogs-photo Yusi Gamso Ltova

כלבים נכתב בעקבות עבודת סדנה עם שחקנים יהודים וערבים. האש שהשתוללה בסדנה חילחלה למחזה בו יסודות דקומנטריים. במקביל יש בכלבים מן הסוריאליזם. יש כאן דמות שנשארתאזוקה לאורך כל המחזה, גבר שלא מוריד כבר שנים את קסדת האופנוע מהראש ואפילו הריון גברי. גילי הבמאי מאמין שהתאטרון שלו מסוגל לשנות את המציאות הפוליטית ולהביא אהבה. בזכות דמותו המוקצנת מושרים בכלבים  שירי ארץ ישראל הישנה, להיטים מזרחיים, בלדות בערבית, והכל בריקודים ופאייטים

חמישה גברים מחפשים גאולה,  יואב אנטמן, פסיכולוג

גברים ביצים ושקשוקה, רב שיח על הגבר הישראלי בעקבות ההצגה “כלבים” בהנחיית דפנה מנור 

“אילו במציאות הייתי הדמות בסיטואציה הזו, ככה הייתי מתנהג”, עידו בורנשטיין על תהליך העבודה של הקבוצה על ההצגה כלבים.

כלבים הוזמנה להופיע ב- 2012 The New York International Fringe Festival

מחזה: עידו בורנשטיין

במאי: שלמה פלסנר

שחקנים: בני אלדר|  לביא זיטנר | רמי קאשי | חי מאור |  מחמוד מורה

כוריאוגרפיה: רונית זיו | מוזיקה: גלית פלורנץ | תפאורה: דנה צרפתי | תלבושות: הדס מוצרי | תאורה: קרן גרנק

הדרכה קולית: נעמה רדלר |  מוזיקאים: דיוויד פרידלנד קלידים, דוד סבן באס | ע. במאי וניהול הצגה: היבא מלחם 

צילום: גדי דגון, אורי לוינסון , יוסי גמזו לטובה |   עיצוב כרזה: אורן ורמוס, אברי אולשוונג

ההצגה בתמיכת: משרד המדע התרבות והספרט | איב- איגוד היוצרים העצמאיים בתאטרון