גן ריקי

יום חמישי 29.10.15 20:00 לרכישת כרטיסים און-ליין או בטלפון 03-5611211 הצגה אחרונה בהחלט!

ראיתי כבר כל כך הרבה הפקות של “גן ריקי”, ובכל זאת הצלחתם להפתיע  ולרגש אותי. ולחדש לי. זה עיבוד נפלא, בעיניי. תודה על החוויה״. דויד גרוסמן״

 קבוצת נשים וגברים חוזרים לגן כדי לגלות איך הכל התחיל. גן ריקי מתאר יומיים בחייהם של 9 ילדים בני 4 הבוראים עולם משלהם בחצר הגן. עולם שמתערבבים בו שמחה ואימה. הם עדיין לא שולטים בדחפים שלהם ולפעמים גם לא בצרכי הגוף, עוברים במהירות מתחושות גדלות לאפסות ומתקשים להבחין בין חלום ומשאלות לב למציאות. הגננת ריקי וההורים שמופקדים על שמירה ודאגה אינם, אך הם מנהלים לחלוטין את עולמם הפנימי של הילדים ואת ההתרחשות בגן. משפטים שנזרקו ע”י המבוגרים מתעצמים אצל הילדים וזורעים פחד ואימה. הדרמה שנוצרת בעקבות כך מקצינה ומגיעה לשיא כאשר אחד הילדים נשכח ללילה שלם לבד בגן.

THEATERCAN_GAN-Riki_David-Grossman_Photo_Gadi-Dagon-_06

מה שאצלנו נקרא תת-טקסט (ההתכוונות שמתחת למילים), נמצא אצל ילדים בפעולה, בתנועה. היכולת המילולית טרם התגבשה בגיל 4 והדרמה נמצאת בגוף. המחזה מאפשר מרחב לחיפוש שפה תנועתית, כזו שתבטא את מה שאינו נאמר. אמנם מדובר בילדים, בטקסט של ילדים – אך מבוגרים אומרים אותו, מבוגרים חיים אותו. מעולם לא עזבנו את הגן. העמדה החשופה איתה היינו בגיל 4 נשארת. אנחנו פוחדים להיבלע בחור השחור ובפירצה שנפערה בגדר של גן ריקי, מנסים לתקן את את מה שהתעוות, ולא מפסיקים לחפש את הניצוץ שאבד.

THEATERCAN_GAN-Riki_David-Grossman_Photo_Gadi-Dagon-_056

גן ריקי הוא סיפורה של קבוצה. כל פעם מישהו אחר מבטא את הקול של כולם, מהדהד את הקבוצה. יש כאן אבן שנזרקת ואנחנו רואים את האדוות והגלים שהיא יוצרת. זה צונמי ריגשי. למישהי כואבת הבטן – כולם עוברים את זה, מישהו חרד – זה עובר לכולם. כמבוגרים אנחנו שמורים ולא נותנים למקום הזה להיות. בהפקה הושם דגש מיוחד על הקול קבוצתי בעבודת האנסמבל.

TheaterCAN_GAN_RIKI_-photo_Gadi_Dagon_02

ההקשבה לקול הילדי, אומר גרוסמן דרך דמויותיו, מאפשרת לנו לזהות עד כמה אנו מופעלים דרך  חוויות ילדות מעצבות. כדי להמחיש מחשבה זו, לוהקה בהפקת גן ריקי הנוכחית קבוצת שחקנים בגילאים שונים. כך תתעצם התחושה שגיל 4 מקנן ומפעיל עדיין את כולנו. חלק מהמקום הילדי הוא היכולת לדמיין. דברים גדולים ומאיימים ממה שהם באמת. כדי שהאפקט הזה יורגש וגם הקהל יוכל לדמיין נבחרה במה חשופה ללא אביזרים. אין במה להיאחז. הכל חשוף והילד/שחקן נשאר עירום. החפצים, החלל, הכל מדומיין, הכל קורה ולא קורה. משחק. תאטרון. חיים.

מחזה: דויד גרוסמן

בימוי: שלמה פלסנר

ליווי אומנותי: עידו בורנשטיין

שחקנים: שי אגוזי | אסתי זקהיים |  טליה מנשה  | שנטל כהן |  חי מאור |  נדב ניר | אודליה סגל |  גל פרציגר | רמי קאשי

כוריאוגרפיה: רונית זיו | מוזיקה: אלברטו שוורץ | תפאורה ותלבושות: איה צייגר | תאורה: קרן גרנק | ע. במאי: דנית גולד

צילומים: גדי דגון, אורי לוינסון  עיצוב תקשורתי : רונית שקד | הפקה: מיכל נוימן אנסמבל כאן

ההצגה בתמיכת: משרד המדע התרבות והספורט, איב – איגוד היוצרים העצמאיים בתאטרון